המחזאים שעסקנו בהם עד כה היו כולם פרוטסטנטים אדוקים , או לפחות אוהדי הפרוטסטנטים ומקורביהם ; כולם , חוץ מז'אן דה לה טאי , התגייסו למאבק נגד מה שכונה בפיהם 'פשעי' הכנסייה הקתולית , נגד אחדים מעקרונות אמונתה ופולחנה , ונגד מוסד הנזירות והאפיפיורות . התאטרון התנ"כי שימש לרובם אמצעי לעשיית נפשות לקלוויניזם וכלי תעמולה נגד הכנסייה המסורתית . השאיפה להישגים אסתטיים היתה בעלת חשיבות משנית בלבד בתחילת דרכה של הטרגדיה הדתית . המחזאים הקתולים הראשונים כתבו תחילה טרגדיות הומניסטיות חילוניות , ולא ביקשו להם נושאים מן הברית הישנה או החדשה . אחדים השיגו הישגים נכבדים לדעת בני זמנם ( אבל לא לדעתנו שלנו , ( והיו בהם 1 ששמם יצא לתהילה ואף זכו לתואר המופלג 'אוריפידס החדש , ' אבל כיום נודעת ליצירתם חשיבות היסטורית בעיקר . איש מהם לא היה מחזאי מקצועי , וכמעט כולם הסתפקו בחיבור טרגדיה אחת או שתיים ( ולפעמים גם קומדיות אחדות , ( ולאחר מכן פרשו לטובת עיסוקים ' נכבדים' יותר , גם ספרותיים וגם אחרים , ומכניסים יותר . לא מעטים הלכו לעולמם בטרם עת : ז'ודל , הטרגיקן המקורי הראשון בצרפת , חיבר את שלושת מחזותיו קודם...
אל הספר