גורמים רבים , דתיים , מוסריים וחברתיים פעלו נגד הדרמה הדתית הישנה , ובייחוד נגד מחזה המסתורין , בשלהי ימי הביניים . אבל בתקופת הרנסנס נוסף גורם חשוב שפעל בקרב החוגים המצומצמים של המשכילים בלבד , הוא השיבה אל התאטרון היווני והרומי , pvw וליתר דיוק , הגילוי מחדש של הטרגדיה והקומדיה של העולם העתיק . שהרי תאטרון העת החדשה בצרפת לסוגיו — ההומניסטי בתקופת הרנסנס המאוחר והנאו קלסי אחרי , 1635 הטרגי והקומי , הדתי והחילוני - תאטרון זה איננו תולדה של ההתנגדות הגוברת לתאטרון ימי הביניים בלבד , אלא הוא תוצאה של התמורות הרוחניות והאסתטיות שהתחוללו באיטליה במחצית השנייה של המאה הט"ו והתפשטו באירופה המערבית כולה מיד לאחר מכן . ראש וראשון לתמורות הללו היה ההומניזם , כלומר התפיסה האינטלקטואלית החדשה שהתפתחה בעיקר , אבל לא רק , בקרב חוגים חילוניים , בהשפעתם של לימודי התרבות הקלסית שהתחדשו בעת ההיא . תפיסה חדשה ומהפכנית זו העמידה את האדם במרכז היקום , והיתה בעלת השפעות מרחיקות לכת ולא צפויות על התפתחות המדעים , החינוך , הספרות והאמנויות — האמנות הפלסטית ואמנות הבימה . להלך הרוח הזה התלוותה מעין פגניות לי...
אל הספר