חיטת־הבר

בעניינו הגיאולוגי של אהרנסון חלה פתאום הפוגה . בעת ביקורו של אהרנסון בברלין בקיץ 1905 חזר גיאורג שווינפורט והמריצו לחפש את חיטת הבר בחרמון . שווינפורט ואשרםון חיפשו את Triticum dicoccum dicoccoides במצרים , ולא מצאו . שווינ פורט האמין שעתיד אהרנםון למצוא אותה בסוריה , וכך תובא הוכחה נוספת לדעתו , שסוריה וארם נהריים הן ערש התרבות המערבית ! קסמו של שווינפורט גדול היה , ואהרנםון הבטיח לו להקדיש לחיפושים באביב הקרוב 'את כל הזמן הדרוש . ' שיבולת יבשה הובאה בשנת 1855 על ידי הבוטאנאי האוסטרי קוצ'י מצפון מערב החרמון , מסביבות רשיה , והופקדה ( יחד עם עשבי בר אחרים ) במוזיאון למדעי הטבע בווינה ! אבל קוצ'י לא הרגיש בה ולא הגדירה . בשנת 1889 הכריז הבוטאנאי וחוקר הדגנים הגרמני פרופ' קרניקה , שזוהי לדעתו חיטת הבר , אם מרבית החיטים התרבותיות , שאחריה מחפשים זה דורות אחדים . אמנם בשנת 1854 נתגלתה על ידי באלאנזה ( Balansa ) חיטת בר יחידת גרעין באנאטוליה , שכונתה על ידו . Triticum monococcum aegilopoides ברם , הגילוי לא פתר את בעיית מקורן של החיטים התרבותיות . בינתיים הוברר , לאחר נםיונות מרובים , שכל...  אל הספר