גישתו של אהרן אהרנםון לחקלאות היתה עניינית ופראגמטית , מדעית ואבולו ציונית , בלא עירוב אידיאולוגי . את סוגי הגידולים , הרכב המשק , דרכי העיבוד , שיטות ההשקאה , המלחמה במחלות ומזיקים — כל אלה קבע לפי האזור , המחקר המתקדם והתנאים הכלכליים הטכניים המשתנים . הניסוי המתמיד היה הגורם הדי נאמי במחשבתו . במוקדם ראה צורך בהקמתה של תחנת נםיונות , והקמת סניפים לכל אזור , שיש בו סיכויי התיישבות . דווקא משום גישתו הפראגמטית החשיב את הידע המסורתי הנשמר באוכלוסיה החקלאית המקומית , אפילו היא פרימיטיבית : תבע ללמוד מהפלחים את דרך בניית המדרגות בהר ומהבדוים את השימוש בגמל באזורים דרומיים . נטייה רומאנטית אינה מורגשת כאן . אך האומנם נצטמצמה גישתו לחקלאות' לקרקע ולנוף על פי הבחינה התועלתית משקית ? לפחות בנקודה אחת נפרצו השיקולים התועלתיים , או לפחות יצאו לאופקים כה מקיפים' עד שאיבדה התועלתיות את מצריה הכלכליים ונהפכה למין מושג אוניברסאלי . המידות הראצ יונאליות התמזגו בגעגועי הנפש ובדמויות סמליות . אצל חובבי ציון במזרח אירופה נסתמלה החקלאות העברית בפלחה וברפת — ' המשק המעורב . ' כך היא מצטיירת' למשל , ג...
אל הספר