יש נבואות שהן עשירות באמצעים ספרותיים מגוונים כמו דימויים ופתגמים . איננו יכולים לדעת , האם אותם קישוטים ספרותיים הם פרי רוחו של בעל הנבואה או שהוא שאב אותם מאוצר הדימויים שהיה רווח בתקופתו . אנו רואים שבמספר נבואות חוזר אותו פתגם , דבר העשוי ללמד שמדובר בפתגם מקובל . אפלם אפלם של מרדף מדמה , כנראה , את אשמךגן מלך אכלתם , לאלומת קש שמקצצים אותה . אפלם של האלה ךךתם מדמה את כוחה של עילם לחנית , שעתידה להישבר . נביא ךגן של תתל מתאר את מפלת בבל כך : " אאספך ( בבל ) לרשת" אפלם של חשמתם אומר : "אחרי לכתך ( זמךלם ) יאכלו [ את מאוכלך , וישתו מכוסך . " איננו בטוחים במשמעות דבריו . האם כוונתו , שאנשי החצר ינצלו את העובדה , שזמךלם אינו נמצא בארמון ויערכו משתאות על חשבון המלך , או שמדובר בדימוי להתנהגות כללית של חצר המלך בשעה שהמלך לא יימצא בארמונו . מחם מחתם מדמה את האויב לרוח , בעלת כנפי ציפור , שתשברנה בעתיד על ידי האל : "רוח תקום נגד הארץ , אך אשבור את כנפיה . " בנבואה אחרת עושה מחם שימוש בפתגם "מתחת לקש המים זורמים" על מנת לתאר את בוגדנותה של אשננ . קמתם גם הקמתם עושה שימוש בפתגם של המים הזו...
אל הספר