קאטון האחרון

א משפחת קאטון ראשית תהילתה באה לה מידי קאטון שהיה אבי זקנו וכבר סיפרנו בפרשת חייו את רוב הגדולה והכבוד שדרכו הטובה הנחילתו בקרב הרומיים . קאטוין זה , שאנו אומרים לספר בו כאן , נתייתם מהוריו , הוא וקאפיון ופורקיה אחותו . היתה לו לקאטון גם אחות מצד אמו בלבד , שמה היה םרוויליה כל אלה ישבו ונתחנכו במחיצה אחת בבית ליביוס דרוםוס , שהיה דודם מצד אמם והיה בזמן ההוא פרנס במדינה ו לפי שגדול מאוד היה כוחו בדיבור פיו , איש שאין כמותו למתינות , וגם במעלות רוחו לא נפל מאחרים . אמרו עליו על קאטון , שמשחר ילדותו גילה בקולו , במראה פניו ובמשחקיו מזג תקיף , מבליג על רגשות לב ובוטח ככל דרכיו . רצונו היה עז לבצע מה שהחל , שלא כדרך ביי גילו . למחניפיו הקשה את פניו והתהלך אתם בגםות רוח , וקל וחומר שלא היה רך למפחידיו . קשה היה להביאו לידי שחוק , ואף בת צחוק לא נראתה על פניו אלא לעתים רחוקות ; לא נוח ולא מהיר היה לכעוס , אבל משעלה חרונו לא מן הקלות היה לרצותו . מתחילה כשנכנס לתלמודו היה כבד וקשה הבנה , אבל לאחר שתפס דבר היה זכרונו מפליא להחזיקו , שכך דרכו של אדם : בעלי הכשרון ישובו וייזכרו , אבל הקשים ללמוד...  אל הספר
מוסד ביאליק