א כמדומני שהראשונים שהניחו שהאומנויות דומות לחושים , גם הכירו בבירור את כוח ההבחנה המצוי בשניהם , שעל ידיו אנו מסוגלים לתפוס ניגודים , בשני התחומים כאחד . כי דבר זה משותף לחושים ולאומנויות , אף על פי שהם שונים זה מזה בשימוש שהם משתמשים בהבחנות שנעשו על ידיהם . כי חושינו מבחינים באותה מידה עצמה בין שחור ללבן ובין מתוק למר ובין עצמים רכים ונוחים לקשים ומת נגדים , כי מלאכתם היא לקלוט רשמים מכל הדברים שהם נתקלים בהם ולמסור את תחושותיהם משקלטון לבינתנו . ואילו האומנויות , הפותחות בשימוש השכל לשם בחירת הדברים הרצויים להן וסיגולם ולשם בריחה מהזרים להן ודחייתם' מתבוננות באלו בעניין , ובאחרים — רק דרן אגב כדי להישמד מהם . הרפואה , למשלעיינה דרך אגב גם בטבע המחלות , וההארמוניה — גם בטיב הדברים הצורמים את האוזן כדי ליצור את היפוכם . והמושלמות שבאומנויות , המתינות והצדק והתבונה , שמתפקידן הוא להכיר לא את הדברים הטובים והצודקים והמועילים בלבד , אלא גם את המזיקים והמבישים והמרושעים , אינן משבחות אותו תום המתפאר באי ידיעת הרע , אלא הן רואות אותו כטפשות ובורות בדברים הראויים שיהיו מוכרים לאותם המבקש...
אל הספר