החסידות מצוירת בכתבי סופריה כתנועת התלכדות חברתית דתית המעניקה לחוסים בסתר כנפיה אהבת ישראל , אמונה איתנה , רוח מרוממת ומשענת נפשית לעת צרה . ציוריהם את חצרות הצדיקים שטופים באור רוחני בוהק וביפעה מוסרית שלא מעלמא הדין . סימני השקיעה הרעיונית והניוון המוסרי והחברתי בציורים אלה נבלעים ונמוגים בקצף הסמיך של המליצות ההרמוניסטיות המתקתקות . ככל שמבשלות ירי אדמו " רים כברות יותר כן מרמזים לנו סופרי החסידות על תוכנן הנסתר והנשגב . טלו , למשל , את הספר "זכרון טוב" , המדבר בשבחי הצדיק ר ' יצחק מנסכיז' : ( Niesuchocze ) "בסוף ימיו היו לו שבעה משמשים ... וכל ימיו היה דרכו לקרב איזה מהם ולנשאו למעלה ראש , כלי סיבה , ואחר כך לרחקו בתכלית הריחוק , בלי סיבה" . אין צריך לומר , שאילו סופר סיפור מעין זה על מאן דהוא היינו רואים בו עדות על כפיות טובה , התעמרות ברגשי הזולת ושרירות לב . לא כן אצל משבחו של הצדיק מנםכיז , ' בעל "זכרון טוב , " שברי לו , כי דווקא התנהגותו הפרדוכסלית של ר ' יצחק יש בה רזי דרזין וראויה להערצה : "וגם לעיני הדיוט היה נראה , שיש בכל זה חכמה נפלאה עד מאור , ובלי ספק שהיה לו גם בזה ע...
אל הספר