את המושג 'סיפורי מעשיות' לא תפסו סופרי החסידות במשמעו המצומצם , כפי שהוא מקובל עלינו כיום , אלא במובנו הכולל ביותר , היינו סיפורי דברים שבין אדם לחברו במעשים מתחומי המציאות הגשמית' ואף 'שיחות בטילות ודברים מענייני מאווייו של האדם וחלומותיו בהקיץ . לפיכך המושג ' שיחות חוליך אינו נבדל בדבריהם הבדלה ערכית מ'סיפורי מעשיות . ' עוב דה זו , שנודעת לה חשיבות מכרעת להבנת מעמדו של הסיפור בחסידות , יו צאת גם מן השימושים הלשוניים הרווחים בספרותה לציון התופעה הנדונה , כגון : 'דברים גשמיים וסיפורים / 'דיבורים וסיפורים גשמיים' 'סיפורי מל' חמות' 'סיפורים שמספר עם חבית' 'סיפורים עם חבירו בגשמי , " 'דברים ' ' בטלים' ואף 'משל ומליצה , ' כפי שיתברר בהמשך דברינו . גם אצל ר' נחמן ' מברםלב' שפעמה בו תודעה ספרותית מובהקת , אנו מוצאים שימושים לשוניים דומים : 'שיחתו וסיפורי דבריו [ של הצדיק ] עם המון העם' ' 'מספרים עמהם [ הצדיקים עם המוני העם ] מעסקי מלחמות וכיוצא בזה מעסקי העולם , ' 'הדיבורים והסיפורים שהצדיק מדבר עמם' 'סיפורים שמספרים העו' לם . ' יתר על כן , הוא אף הכריז בבירור כי מעמדן של שיחות החולין זהה ...
אל הספר