בייחדו את הדיבור על הדרשה 'האי מאן דאזיל למינסב איתתא' שכונסה ' בס' 'ליקוטי מוהר"ך קמא' סי' כט' מספר ר' נתן כי דרשה זו נאמרה 'בשבועות תקם"ו לפ"ק . ובאותו העת לבש פעם ראשון בגדים לבנים' ואז נכלל בתוך התורה בחינת בגדים לבנים' "י . הנהגתו זו של ר' נחמן , שנהג בד , לראשונה בשבועות תקס"ו , אף כי היתה הנהגתם של דורות מקובלים וחסידים החל בהתפשטותה של קבלת האר"י , הרי ראשית שימושו בה באותה עת דווקא אינה מקרית . משמעותה הסמלית המשיחית עולה מתוך דבריו באותה דרשה בסי' כט : 'וצריך להכניע שפחה בישא' שהיא עת רעה , בבחי' [ קהלת ט , ח ] " בכל עת יהיו בגדיך לבנים , " "בכל עת" דייקא . "בגדיך לבנים" היינו בלא ' רבב , היינו בחי' טהרת השכינה מנדתה ... והרשעים בעוונותיהן גורמים אפ רושתא בין קוב"ה ושכינתיה , כי גורמין לה דם נדה ... ולפי בחי' לא תעשה שעוברים כן מעוררים דם נדה להשכינה . « ' . .. ונראה' כי השפחה בישא , שאמר להכניע , היתה לה כתובת היסטורית ריאלית . את דרשתו האמורה סיים בחלק של כתוב מתוך משלי י , כ . 'כם"ף נבח"ר לשו"ן צדי"ק . ' ר' נתן , שהרגיש כי קשרו של סיום זה לענייני הדרשה אינו ברור כלל וכלל ...
אל הספר