א . ארדיכלות כנסייתית צליין מן המערב שעשה דרכו , לפני שבע מאות שנה , מעכו לירושלים או למקום קדוש הנערץ בגליל , נצרת , אפשר שנדמה לו , בעוברו על פני כפרים מיושבים מוסלמים , כי בא לארץ אכסוטית . ואולם הרגשה זו חלפה במידה רבה משהתקרב לערים . על אף הקו האופקי של גגות הבתים שבערי המזרח , הכיפות המתנוצצות בחמה והצלליות התמידות של המינרטים , היו בהן צדדים מוכרים שהעלו על הלב את זכרון ארץ מולדתו . אמנם , מוזר היה קול הםטאקאטו היבש , הקורא לתפילה בכנסיות המזרחיות וקול הנכאים של המואזין הקורא את המאמינים לתפילה . אולם בקולות אלה נתערבו גם צלצולי הפעמונים ממגדלי הכנסיות הלאטיניות . הערים הבצורות עוצבו בצורות זרות , וכמוהן המבצרים והמצודות העצומים . אך כנסיות , מנזרים ובתי תפילה הזכירו את אירופה , כשם שהזכירוה אנשי הכמורה הלאטינית ותפילותיהם . עד לימינו לא נודעה בתולדות ארץ-ישראל תקופה של מאתיים שנה , שבה נראתה להיטות עצומה , קדחתנית של בנייה כזו שאנו עדים לה בתקופת הממלכה הצלבנית . טעמים רבים ומורכבים להתפרצות זו של גאות הבנייה , אך ביסודו של דבר , העתקת המוני אדם ממערב למזרח היא שקבעה את קצב הבנ...
אל הספר