פרק ארבעה־עשר המיסדרים הצבאיים

מעטים הם המוסדות בממלכת הצלבנים , שמותר לראותם כחידוש שנתחדשו בה . הממלכה שאבה מן הניסיון האירופי ולא ביקשה חידושים , אלא אם כן כפו אותם עליה התנאים המקומיים . הנטייה הנפשית לשמור ולקיים את מנהגי ארץ האם בכל המסיבות , כמעט מנעה מראש כל מאמץ של יצירה מקורית . לא היה חסר כאן כישרץ ולא נעדרו האפשרויות , אלא שהאקלים החברתי והרוחני של החברה הצלבנית בלם כל צמיחה חדשה ומקורית . אך היו שניים יוצאים מהכללה זו , ובשניהם גילו הצלבנים מקוריות וכוח יוצר של תרבותם : המיסדרים הצבאיים ואמנות המלחמה . העובדה שהצלבנים מצאו במיסדרים ובאמנות המלחמה , ורק באלה , כר לחידושים , היא משמעית וזורעת אור על מהותם ודרכי קיומם . במיסדרים הצבאיים בא לידי ביטוי אתוס חדש , שניכרת בו באופן בולט השפעת התנועה והאידיאולוגיה של מסעי הצלב ; בשנייה נגלה כושר הלימוד והסיגול של הצלבנים כשעצם קיומם נתון בסכנה . הראשונה היתה ביטוי לאידיאולוגיה ממוסדת , השנייה תולדה של לקח מעשי , שנלמד על ידי ארץ הנשלטת על ידי מיעוט והיא שרויה במצב מלחמה מתמיד , ונתונה במצור בפועל או בכוח מבית ומחוץ . מבחינת הזמן היה המיסדר הצבאי הראשון , שהוקם ב...  אל הספר
מוסד ביאליק