פרק עשירי הכנסייה

א . מעמדה וארגונה אחת הבעיות השנויות ביותר במחלוקת בתולדות מסעי הצלב היא : האם אורבאן השני נתכוון בכיבוש ארץ ישראל לייסודה של מדינה כנסייתית , תוספת ל'נחלת פטרוס הקדוש' ( Patrimonium Sancti Petri ) האיטלקית , במזרח . 1 מכל מקום ברור , שסיעה כנסייתית חזקה בצבאות מסע הצלב הראשון נקטה עמדה תקיפה , שעה שעמדו אחרי כיבוש ירושלים לבחור בשליט הראשון של הממלכה . אנשי הכמורה הגבוהה דרשו שבחירת האפטריארך תקדם לבחירת השליט החילוני . דרישה זו היתה ברוח מסע הצלב הראשון , אף עלתה בקנה אחד עם התפיסה המקובלת בימי הביניים בדבר עליונותם של ענייני רוח על עניינים ארציים . ואולם ירושלים נכבשה ארבע שנים אחרי תחילתה של התנועה , ומשאות נפש מרובות נסתלפו במסע הממושך מזרחה . רוחניותה של התנועה , חוץ לעתים רחוקות של התעוררות אקסטאטית , נמוגה בדרכי אסיה הקטנה . יתירה מזו , עם מותו של נציב האפיפיור באנטיוכיה , אךימאר די פואי , * גססו גם התביעות הרשמיות של ההיירארכיה הכנסייתית . ולא עוד אלא שמנהיגי המחנות , מכל מקום אלה שהחליטו להשתקע במזרח , ראו את עתידם כמושלי מדינות חילוניות . אף על פי כן , משהו מן הניצוץ הקודם ...  אל הספר
מוסד ביאליק