א . הסניוריות והמפה הפיאודאלית של הממלכה הטבע והחיים המדיניים שונאים את החלל הריק . כל מקום שצומצמו זכויות המלך , כל מקום שרפתה שליטתה של הסמכות המרכזית , מיהרה האצולה למלא את הפער . וכך , בה בעת שהשליטה בממלכת ירושלים נעשתה , במחצית השנייה של המאה השתים עשרה , פחות יעילה במרכז , נתבצר והלך המימשל , אף במידה מרובה של יעילות , בדרג המקומי , במישור היחידות הטריטוריאליות הקרויות סניוריות . תולדות התהוותן של הסניוריות לא תמיד נקל לעקוב אחריהן . כבר הזכרנו , שבימי שני השליטים הראשונים , גוטפריד מבוליון ואחיו באלדווץ הראשון , נראית רתיעה ברורה מצד הכתר מהענקת פיאודה לאציליהם . ! אפשר שדלותה של הממלכה , ואפשר יותר שהחשש המוצדק ליצירת אצולה בעלת נכסים שעשויה להתחרות בכתר הולידו מדיניות זו , שכמעט לא נודעה באירופה . כדי לפצות את האצילים על שירותם ולהבטיח שירותם בעתיד , העניק להם כתר ירושלים הכנסות בכסף במקום נכסי קרקע . דבר זה היה בדרך הטבע נוח יותר לביצוע , כיוון שהממלכה , אף לאחר הכיבוש הםראנקי , המשיכה י ^ סורת הכלכלה הכספית של המזרח הקרוב . המענקים הפיאודאליים הראשונים היו משום כך 'פיאודה ...
אל הספר