עלייה לרגל , פשיטה צבאית , מלחמת קודש , חדירה קולוניאלית , תנועת הגירה אדירה - כזו וכזו הוגדר מסע-הצלב , הכול לפי מזג רוחו של ההיסטוריוץ והפובליציסטן ולפי אקלים דעת הקהל בעת כתיבת הדברים . מורמים אל על בפי אחד , מושפלים עד מטה בפי אחרים , הוצגו מסעי הצלב במזימה אפלה של האפיפיורים , ככסות עיניים שקופה לכיבושים חומריים , מסחריים , כפרק בראשית לאימפריאליזם שלעתיד , כפסיכוזה המונית , אך גם כמאמץ כביר להגשמת אידיאלים נעלים , כביטוי הבולט ביותר של תשובה וחרטה קיבוצית , כתנועה משיחית המכשירה את הדור לקראת יום הדין ומלכות שמים הממשמשת ובאה . השקפות אלו לא נתחדשו בימינו . כבר בעצם התגייסותם של צבאות מסע-הצלב הראשון , ( 1099-1095 ) הביעו כותבי דברי הימים בגרמניה את חששותיהם . כעבור חמישים שנה , בעת מסע הצלב השני , ( 1150-1147 ) ובייחוד לאחר כשלונו , נשמע לא קול אחד בלבד שהטיל ספק ביסודה האלוהי של התנועה כולה . מסע הצלב השלישי ( 1192-1187 ) עורר ביקורת על כל עצם התנועה כנוגדת ליסודי התורה הנוצרית , ואילו מסע הצלב הרביעי , ( 1204-1202 ) שנסתיים בכיבושה של קושטא הנוצרית ובשיעבודה של אימפריה נוצרית ...
אל הספר