בפרק זה אנחנו מבקשים לבחון את חיי האדם ואת "הקיום ההיסטורי" מנקודת מבט חדשה . האדם הארכאי — כפי שראינו — מנסה להתנגד , בכל האמצעים שעומדים לרשותו , להיסטוריה , הנתפסת כשורה של אירועים בלתי הפיכים , בלתי צפויים ובעלי ערך עצמאי . הוא מסרב לקבלה ולהעניק לה ערך בתור שכזאת , כהיסטוריה , בלא להצליח לנצחה תמיד ; למשל , הוא אינו יכול לעשות דבר נגד הקטסטרופות הקוסמיות , האסונות הצבאיים , העוולות החברתיים הקשורים לעצם המבנה של החברה , או נגד האומללות האישית וכדומה . כמו כן יהיה מעניין לבחון כיצד השלים האדם הארכאי עם ה"היסטוריה" הזאת , כלומר כיצד השלים עם האסונות , הצרות וה"ייסורים" שהיו מנת חלקו של כל יחיד ומנת חלקה של כל חברה . מה המשמעות של "לחיות , " מבחינתו של אדם שהיה שייך לתרבות מסורתית ? קודם כול , לחיות על פי דגמים חוץ אנושיים , בהתאם לארכיטיפים . ומכאן , לחיות בלב הממשי , שכן - הדבר הודגש למדי בפרק הראשון - מלבד הארכיטיפים אין שום דבר ממשי באמת . חיים לפי הארכיטיפים פירושם כיבוד ה"חוק , " שכן החוק אינו אלא היירופניה היולית , ההתגלות in iiio tempore של נורמות הקיום , המתאפשרת על ידי אלוה...
אל הספר