במשטר הקאפיטאליסטי שלנו המשנה את צורתו , מאבד מוסד הבעלות את ערכו החינוכי , שהיה בחזקתו כל זמן שעיקרו עמד על בעל האחוזה הקטנה , בעל המלאכה או החנווני . ואין לד דוגמה טובה מן האיכר לכוחה של הבעלות כגורם חינוכי המרבה אחריות . הרעיון 'זה שליי קובע את כל מערכי חייו של האיכר . הוא המעוררו לעבודה , כ 1 פהו לחשב שכר דבר כנגד הסד 1 ולראות דברים מראש , ומזרזו להיכנס בסיכונים . וכבר דרשו רבים בדביקותו של הכפרי ברכושו , כשם שראו רבים ואמרו דבר זה , שבעלותם של מיטלטלים פחות קשרם האישי והוא מופשט יותר . ברם , דביקותו של הקבלן הזעיר בבית החרושת הצנוע שלו וחיבתו של החנווני הזעיר לעסקו אף הן דינן כדין מחנכים חברתיים , המולידים בו אותו חוש אחריות , שהיחיד צריך לו לשם קיום דרישותיה של עבודתו . בתקופת הבעלים הקטנים עשה החינוך שבבית ושבבית הספר ככל יכולתו לטיפוחו של חוש קניין מפותח כל צורכו , יחד עם הרגשה שנונה בהתחייבויות הכרוכות בקניין . הילדים היו מקבלים דמי כיס להורותם בדרך האחריות , ואף בעל חיים לשעשועים ניתן להם כדי לעורר בהם את ההתקשרות הרגשית לנפש חיה , שהיא יכולה שלהם בלבדי . דברים כאלה סייעו ל...
אל הספר