ודבר זה כפסע בינו ובין מושגה של האחריות הדימוקראטית . במקום שהעיקר הם חיים של שותפות והתנהגות מזגנית , מרובה חדוות גילויה של אמת חדשה מן הגאווה ומצדקתו של האיש בעיניו . כאן הניחו מקום לאמן את האדם לאחריות לא בדרך של צייתנות עיוורת , אלא בדרך של הכרה בעולם חדש ובשינויי מצ בים , שקביעתם וויסותם נעשים בדרכי הניסיון המשותף . הואיל והאמת הדימוקראטית אינה אמת אלא כל שהיא עולה מתוך תהליכים של חיי שיתוף , אין מקום להניח שיחבלו בהסכמה המשותפת או יחתרו תחתיה . הואיל וחקקנו את חוקינו בידינו , אין טעם לסרב להט או לפגוע בדרכי פעולתם . אם נצרך שינוי , הרי הניחו מקום לשינוי החוק על-ידי הסכמה כללית . נמצא , הנאמנות לחוק אינה בעיקרה אלא נאמנות לנוהל המקובל , ואין לך פגיעה גדולה ברוח הדימוקראטיה כפםילת שיטותיה . וכאן הגענו לבעית האחריות מבחינותיה האובייקטיבית והסובייקטיבית . הליב ראליזם המופשט אינו עוסק אלא בבחינה האחרונה בלבד , ואילו בעלי השיטות האובייקטיביסטיות מפריזים בערך המוסדות , הארגונים , עד שהם מגיעים אל המדינה עצמה . אנו מבקשים להתגבר על חד צדדיות זו שבשתי השיטות כאחת על ידי שיטה המאזנת בין ...
אל הספר