וכאן עולה השאלה , אם יש לה לדימוקראטיה רמת מציאות משלה , ואם יש לה , כלום בידה להתקיים בלא להכניס את זרעה בלב ציבור האזרחים שלא מדעתו . מובטחני , שהחברה הדימוקראטית מחזיקה ברמה , שלמטה הימנה כל אזרח הוא בבל יךד . המוח הא 1 טוריטארי , הר 1 דן , האזרח בבחינת אבטומאט , המ 1 ח הדוג מאטי , יורדים למטה משורת הרמה של אנושיות אמיתית . אבל זה מסימניה של דימוקראטיה , שהיא מתירה מלכתחילה תכליות לא נוקשות ויש לה הבנה לדרכי מחשבה רבים ושונים . מסימניו של חינוך דימוקראטי , שהוא מטפח אותו סוג של מוח שאינו מתבלבל בשעה שיש לו להסתגל לחילוקי דעות לגוניהם ובני ' גוניהם הדקים . כאמור מניחה הדימוקראטיה בעיקרו של דבר לרמות מציאות מתחרות לבוא ' ' ' ולעמוד בתחום הוויכוח ומזקיקה אותן זו לזו על ידי דרכי תחבורה ומגע חי , חליפי רעיונות ופיתוח דפוסי נוסח משותפים . כל זמן שזיקת גומלין זו שבין רמות מציאות היא ספונטאנית בחברה , הריהי דימוקראטית . בחברה דימוקראטית יש מקום לדיון על ההשקפות הפאציפיסטית והמיליטאריסטית , האנארכיסטית והטוטאליטארית , כל זמן שיש בידי הכוח הסינתיטי של מחשבת הכלל לראותן כקצו 1 תיה של סידרה...
אל הספר