באמתחתנו חומר רב הנוגע לעניין ביטול ממציאות ( או התפשטות הגשמיות ) בספרי החסידים , אך רובם חוזרים על עצמם , ולא השתמשנו כאן אלא במבחר מייצג . נפתח באחד הביטויים המופלגים שבהם , והוא קטע אחד מדרשתו של ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב , שנרשמה סמוך אחרי אמירתה בידי תלמידו ר' משולם פייביש הלר מזבאראז . ' כוונתנו ל"ררוש גדול , " שיצא מפי ר' יחיאל מיכל "בחג השבועות תקל"ז , " ובין השאר נאמר בו , כי בני אדם שהם בדעתם אין , מחמת דביקות הבורא ... נמצא הם גדולים מאוד , כי הענף בא לשרשו , והוא אחדות אחד עם השורש , והשורש הוא אין סוף , אם כן הענף גם כן אין סוף , כי נתבטל במציאות , כמשל טפה אחת שנפלה לים הגדול ובאתה לשורשה , ואם כן היא אחת עם מי הים ואי אפשר להכירה בפני עצמה כלל ' . לכאורה מדובר כאן בביטול ממציאות , שמשמעו אובדן הזהות האישית . ברם , לפנינו נתח אחד מדרשה ארוכה , שאם נעיין בה מראשיתה ועד סופה נמצא בה בין השאר הוראה , "שלא יהיה זיווג שלכם מעשה גשמיות להיותכם דבוקים בתאוות הזמן , ואז מד , אתם חשובים , כי כמוכם כאין הוא . " לעומת זאת "אם תפשטו את עצמיכם מגשמיות ותהיו דבוקים בהש"י מאד , ויהא הזיוו...
אל הספר