כל כך קשה לקרוא את המילים האחרונות בריאיון עם נינה קולטארט - מחשבותיה על המוות - ללא תחושה איומה של טלטלה . קשה עוד יותר להכיר בכך כי החיוניות הזאת , המוכחת והשקופה כל כך באותו ריאיון , איננה . נינה , שהבינה היטב את מהלומת הפטיש שבאבדן פתאומי , הייתה מבינה איך אנחנו מרגישים , אבל הייתה אומרת לנו ללא שהיות ופחיות להמשיך בחיינו . היא הייתה ריאליסטית והייתה לה ענווה שלרוב היא נחלתם של המוכשרים באמת . כמה מו"לים עבדו עם נינה . חווייתי האישית הייתה של עונג אינסופי . היא הייתה דייקנית , יעילה , עומדת על ערכם של דברים וחרוצה , מתחשבת בצורכי האדם שעבדה עמו . החוכמה שלה הייתה נוקבת ; חוש ההומור שלה היה מבריק . היא כתבה כמו חלום . לעתים קרובות שלחתי אליה כתבי יד שתחווה את דעתה עליהם והייתי מחכה בשקיקה לדיווחיה . המהירות והכמעט בוטות שבהן קרעה לגזרים עדויות לערבוביה , ובמיוחד עדויות לחשיבות עצמית , הותירו אותי פעורת פה . לא היה בה שמץ מכל זה . אבל לא היה רמז קל שבקלים לרשעות או למתן ציונים מצדה . הטלתי עליה משימה והיא התכוונה להקדיש לה את מלוא הריכוז האינטלקטואלי והמקצועי שלה . היא לא הזכירה דבר ...
אל הספר