נפח הקרקע ששורשי הצמח חודרים בו הוא המקור היחידי של מים הזמין לצמחים בצורה בלתי אמצעית ; גודלו של מאגר זה , תכונותיו הכימיות והפיסיקאליות , מילויו על ידי גשמים והתרוקנותו על ידי התאיידות קובעים את כמות המים לרשותו של הצמח . ( i 960 , Miithorpe ) הגדרה זו של קרקע היא הגדרה ביולוגית , והיא מתייחסת הן לצמחיה תרבותית והן לצמחיה טבעית . באיזור הצחיח יש להבין את המונח 'קרקע' גם במובן הגיאולוגי , היינו פני כדור הארץ , אפילו הם סלעי אם מוצקים שאינם בית גידול לצמח . אף כי הקרקע במובן הגיאולוגי קיים בכל מקום , הרי שהקרקע הביולוגי , כפי שהגדרנו אותו למעלה , נעדר ממרביתו של האיזור הצחיח , ואף אינו מפותח למדי באיזור הצחיח למחצה , או שהוא שברירי ביותר . הסיבה לכך היא שב איזור הצחיח אין התהליכים הפדולוגיים מעודדים את הבלייה הכימית והאורגאנית , שהן בלבד מסוגלות להפוך קרקע גיאולוגי לקרקע ביולוגי .
אל הספר