ראינו לעיל כי אמונת צדיקים מושתתת לא רק על אמונת חכמים , אלא גם על התפארותם העצמית של ראשי החסידות כבעלי רוח הקודש , נשמות עילאיות , שנשתלו בכל דור ודור על ידי ההשגחה העליונה לשמש מושיעי ישראל מכל מצוקותיהם , יורשיהם הרוחניים נשמתיים של משה . ואם תמצא לומר כי התפארות הצדיקים ( או שבחי הצדיקים ) היא פרי דמיונם היוצר של החסידים ומפרםמי הסיפורים החסידיים , הרי לפנינו עדויות המוכיחות ללא ספק ספקא כי הצדיקים עצמם הם בעלי ההתפארות ביכולתם כמעט לבטל לחלוטין את מגבלותיו של בשר ודם , ואף עודדו את חסידיהם להפליג במעשי הצדיקים בלא רסן . והרי לנו עדותו של ר' אלעזר , בנו של ר' אלימלך מליז'נסק , בשם אביו , 'שאמר כמה פעמים : הלואי שיהיה לבני אדם נשמה טהורה מזדככת כמו הגוף שלי . ' אמירה דומה אצל ר' ישראל מקוז'ניץ , תלמידו של ר' אלימלך : 'והלואי שיזכו פשוטי בני אדם בגדלות המוחין שלהם להיות במר הצדיק בשעת בלבול מחשבות . ' והוא גם שאמר : ' דהנה צדיק מושל ביראת אלוהים , דהיינו שהוא מתנשא ומתרומם בגבהי מרומים עד שיכול למשול אפילו על השרים של מעלה ולמנותם כפי רצונו שמבין לטובה , כמו ששמענו דרך הצדיק הריב"ש ...
אל הספר