בספרי דרוש ומוסר במזרח אירופה , שנתחברו בימי צמיחת החסידות וראשית התפשטותה , אנו מוצאים ש , לושה אופני שימוש עיקריים בדברי השל"ה , אם הביאום ואם לא הביאום בשם אומרם , ור , ם : ( א ) שימוש מרוסן במוטיב של הפיכת התאווה העכורה לאהבת , 'ה מתוך מגמה ברורה לפרשו לא על דרך גירוי היצר בכוונה תחילה , אלא אך ורק בהתייחסותו למצבי נפש קיימים ועומדים , כפי שמצינו אצל ר' משה מאוסטרא , מגדולי ה'קלויד המפורסם בברודי , שמגעיו האישיים עם מורי החסידות הראשונים אינם מוטלים בספק , וכן במידת מה אצל ר' אברהם אביש , מגדולי הרבנים במאה הי"ח ; ( ב ) מיצוי קיצוני של דברי השל"ה , כשהוראות השימוש בהם הלכה למעשה קרובות קירבה מסוכנת לאנטינומיזם , אגב צמצומן בגבולות המצוות השמעיות בלבד , כשהתנא דמסייע הוא הרמב"ם , כפי שמצינו אצל ר' יוסף בן דוב בער מליסקאווא , רב ומקובל נלהב ; ( ג ) שימוש מופלג וקיצוני בדברי השל"ה בשילוב תורת ה'עורמה הקדושה' שבקבלת האר"י והבאתם עד קצה הגבול שמעבר לו — האנטינימיזם הגמור , כשהסייג היחיד הוא הגבלתם ליחידי סגולה בלבד , כפי שמצינו בימי התפשטותה של החסידות אצל ר' אליעזר ליפמן , ואולי קדם ל...
אל הספר