שאלת הסיבתיות מובילה בדרך כלל את הדיון הפילוסופי לדיון בהבחנה בין תנאי מספיק לתנאי הכרחי . התנאי ההכרחי מבטא את שאלת האפשרות - אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שדבר מסוים יהיה אפשרי . זוהי , למעשה , שאלת המהות שמלווה את החשיבה הפילוסופית . חשיפת התנאים ההכרחיים לאפשרותו של דבר נתפסת כמשימה אפיסטמולוגית שחושפת את מהותו . התנאי המספיק , לעומתו , מבטא את שאלת הקיום - אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שדבר מסוים יתקיים . זו למעשה שאלת המציאות , השאלה האונטולוגיה . אי לכך , היכולת להצביע על התנאי המספיק לקיומו של דבר היא התכלית של החשיבה האונטולוגיה . מי שמקבל הבחנה זו יכול לטעון שייתכן מצב בו נכיר באפשרותו של דבר מבלי להתחייב לקיומו , ולהפך , ייתכן מצב בו נתחייב לקיומו של דבר מבלי שנדע את מהותו . שפינוזה וניטשה , שניהם גם יחד , שוללים הבחנה זו , המקובלת על פילוסופים רבים . שניהם טוענים שהתחייבות לקשר סיבתי חייבת להיות התחייבות לתנאי מספיק והכרחי גם יחד . אך בעוד שפינוזה מציג בהתאם לכך תפישה דטרמיניסטית של המציאות , שבה מתקיימת חפיפה בין התנאי ההכרחי לתנאי המספיק , ניטשה מצביע על רעיון הסיבתיות כ...
אל הספר