הטיעון הפילוסופי , שמשרת חשיבה שתכליתה להילחם באשליה , הוא במהותו טיעון על דרך השלילה . רוצה לומר , הטיעון הפילוסופי בבסיסו בנוי על שלילת אפשרויות אחרות מהעמדה בה הוא תומך . אך כל פילוסוף ופילוסוף מעצב באופן שונה מבנה בסיסי זה בהתאם להשקפתו ולסגנונו , כך אף שפינוזה וניטשה . שפינוזה , שכאמור בונה ארגומנטציה דמויית גיאומטריה , מנסה לשכנע שההגדרות , האקסיומות והמשפטים שהוא גוזר מהן הכרחיים באופן לוגי . המשפטים הנגזרים מן ההגדרות והאקסיומות הם הכרחיים , מפני שהם התקבלו על ידי היקש לוגי , שהוא כשלעצמו הכרחי , מההגדרות והאקסיומות , שאף הן הכרחיות . ההוכחה הלוגית היא במהותה הוכחה על דרך השלילה ושפינוזה אכן מרבה להשתמש בסוג הוכחה זה . הוכחה על דרך השלילה מניחה טענה שעומדת בסתירה לטענה שאותה מעוניינים להוכיח ומראה שהיא מובילה לסתירה עצמית . כך , הפרכתה הלוגית של הטענה הסותרת משמשת כהוכחה לטענה בה מעוניינים . אך בכך לא די עבור שפינוזה . שפינוזה מוסיף הערות רבות בספרו , בעיקר ביחס למשפטים מרכזיים , שמנסות לשכנע , בדרך לא גיאומטרית , שאף אם המשפט נשמע תמוה , לא ניתן לטעון אחרת . כפילוסוף הוא איננו...
אל הספר