יסודותיה של תורת היחסיות הכללית 2. על הטעמים המעלים על הדעת את הרחבתו של עקרון היחסיות

במיכאניקה הקלאסית , ולא פחות מזו בתורת היחסיות הפרטית' טבוע ליקוי אפיסט מולוגי ' אשר נתפרש' לראשונה אולי ' בידי ארנסט מאך . נבאר אותו על ידי משל זה : שני גופים נוזלים' השווים זה לזה בגודלם ובמינם' מרחפים חופשיים במרחב ורחוקים כל כך זה מזה ( ומכל שאר המסות שבעולם ) עד שאין להביא בחשבון אלא ' כוחות הכובד שבהם פועלים זה על זה חלקיו של כל אחד משני הגופים הללו . יהא המרחק שכין שני הגופים כלתי משתנה' ולא יהיו כל תנועות בקרב חלקיו של גוף ביחסם של זה לזה . אבל תהא כל מסה , מבחינתו של צופה השרוי במנוחה ביחס למסה האחרת' סובבת במהירות זוויתית קבועה סביב הקו המחבר את המסות ( זוהי תנועה יחסית של שתי המסות הניתנת לאימות . ( עתה נדמה בנפשנו שפניהם של שני הגופים S , ) ו ( 8 2 נמדדות על ידי קני מידה ( שבמנוחה יחסית ;( וכי יוצא שפניו של $ הם כדור ושל S 2 אליפסואיד של סיבוב . והנה אנו שואלים : מאיזה טעם התנהגותם של הגופים S n $ שונה היא ? שום תשובה לא תוכל להניח את הדעת מבחינה אפיםטמולוגית' אלא אם כן הדבר המשמש טעם הוא עובדה שבניסיון הניתנת לתצפית ; שהרי חוק הסיבתיות אין לו משמעות של טענה בקשר לעולם הנ...  אל הספר
מוסד ביאליק