ריבוי הגלאכסיות והתפתחותן

[ 242 ] בנין העולם בגודלו שאין לו שיעור ובמגוון האינסופי והיופי הקורן ממנו מכל עבריו , מעורר בנו השתוממות חרישית . בעוד אשר דימויו של כל השכלול הזה פועל על כוח הדמיון , הרי מצד שני השכל מלא התפעלות ממין אחר שעה שהוא מתבונן בכל התפארת והגדולה הנובעות מעקרון מקיף אחד ויחיד לפי סדר נצחי ונכון . כפי שראינו , מבנה כוכבי הלכת כולו נוצר מיסודו המפוזר בראשיתו של כל החומר העולמי , כאשר השמש השוכנת במרכזם של כל המעגלים בכוח משיכתה העצום גורמת לכדורי המערכת המיושבים שלה שינועו בסיבובים נצחיים במעגליהם . כל כוכבי השבת שעיננו מגלה אותם בעמקי חלל השמים ואשר לכאורה מרמזים על כעין בזבוז , כל אלה הם שמשות , ומרכזיהן של מערכות דומות . ומשום כך גזירה שווה זו לא תתיר לנו לפקפק בכך , שמערכות אלה נוצרו ונתהוו בצורה הדומה למערכתנו שלנו מאותם חלקיקים זעירים של החומר היסודי שמילא את החלל הריק , שהוא היקפו האינסופי של הנוכחות האלוהית . ואמנם אם בכל העולמות וסדרי העולמות ניכרת אותה הצורה של מקורם , אם המשיכה היא בלתי מוגבלת וכללית , וכן דחייתם ההדדית של היסודות גם היא פועלת בכל מקום , ואם לעומת האינסוף הן הגדול ...  אל הספר