לא יעסוק אדם אלא בדברים' שלפי הנראה יש בכוחות רוחנו להכירם בוודאות ובלא ספק . כל ידיעה היא הכרה ודאית וברורה ; ומי שספקות בידו לגבי דברים רבים' אינו מלומד מחברו' שלא הרהר בהם מימיו' אלא אף דומה שהוא מלומד פחות ממנו' אם בא לידי דעה כוזבת לגבי אחדים מהם . על כן' מוטב שלא ילמד אדם כל עיקר משיעסוק בדברים הקשים כל כך' שאין בידינו להבחין בין אמת לשקר' עד שאנו אנוסים להניח ספקות בוודאות ; שהרי בדבר זה אין תקוות הרחבתה של הדעת שקולה כנגד סכנת מיעוטה . לפיכך אנו דוחים על פי כלל זה כל הכרה שאינה אלא מסתברת ופוסקים' שאין להאמין אלא בדברים המוכרים בשלמות ולא יפול בהם כל ספק . ייתכן כי יאמרו המלומדים בלבם' שהכרות כאלה כמעט שאינן בעולם' שכן התרשלו להסתכל בהן כדברים שהם מן הקלות וגלויים לכל אדם' וזו טעות שביד כל אדם מעולם . על כן אני מזכיר' שההכרות הללו מרובות הן מכפי שסבורים' והן כאלה שיש בהן כדי להביא הוכחות ודאיות להנחות אין ספור' שלא היה קודם בידם של אותם מלומדים להגידם עד היום אלא על דרך ההסתברות . שהרי כיוון שחושבים הם' שלא נאה לאיש מלומד להודות בכך' שאינו יודע דבר' התרגלו כל כך לקשט את ראיותיה...
אל הספר