הטבע וכתבי הקודש

[ 172 ] ' הואיל וכתבי הקודש והטבע כאחד מוצאם במידה שווה מדבר האלוהים , כלומר . כתבי הקודש - כמוצא פיו של רוח הקודש' והטבע- כמבצע קפדני ביותר של חוקות האל ; והואיל ונוסף על כך נוהגים כתבי הקודש לומר הרבה דברים הסוטים , לכאורה , מן האמת המוחלטת , במידה שהדבר נוגע לפשוטו של המקרא , למען התאם עצמם להבנת רוב בני האדם ; והואיל ומן הצד האחר לא יידע הטבע רחם ואינו ניתן לשינוי ולא יעבור אף פעם את גבולות החוקים שהוטלו עליו , משום שלא איכפת לו כלל וכלל אם אמנם עקרונותיו הנסתרים ודרכי פעולתו נהירים לבני האדם ותואמים את כוח תפיסתם —הרי נדמה , שאין להטיל ספק בכל אותן תופעות הטבע הנגלות לנו באמצעות נסיון חושינו או שאנו נוכחים בהם על פי הוכחות מתאימות . קל וחומר שאין לבטל אותן בגלל אילו מקומות בכתבי הקודש שבהם הכתוב לכאורה חולק עליהם . כן נדמה , כי לא כל הכתוב חלה עליו חובת הדיוק באותה מידה שהיא חלה על כל אחת מתופעות הטבע , וכי האלוהים נגלה לנו בתופעות הטבע במידה לא פחותה מאשר בדברי הכתוב . ואולי לכך התכוון טרטוליאנוס באמרו : 'קודם יש להכיר את האל על ידי הטבע , ואחר כך לשוב ולהכירו על ידי התורה . על ...  אל הספר
מוסד ביאליק