מתקבל על הדעת שהמחשבות הראשונות כדברים הללו נתעוררו אצל הקדמונים על-ידי הסתכלות כגון זו . הם ראו את השמש ואת הירח וכל שאר הכוכבים כשהם נעים ממזרח למערב , תמיד במעגלים המקבילים זה לזה ; הם ראו גרמי שמים אלה כשהם מתחילים לעלות מלמטה , וכאילו מן הארץ עצמה ; ולאחר שהגביהו בהדרגה עד לנקודת הגוכה הם חוזרים ויורדים ומנמיכים באופן דומה עד שלבסוף הם נעלמים , וכאילו שקעו בתוך הארץ ; ולאחר שהיו נסתרים מן העין משך זמן , הם כאילו פותחים מחדש בזריחתם ושקיעתם , ובקביעות הם שומרים שמירה קפדנית זה לעומת זה את סדרי הזמנים של הזריחה והשקיעה ואת מקומותיהן . אבל במיוחד הביאה את הקדמונים לכלל התפיסה הכדורית , ההסתכלות בתנועתם הסיבובית של אותם הכוכבים , הנראים לעין תמיד והמקיפים כולם מרכז אחד ושווה . נקודה זו היא בהכרח קוטב כדור השמים , מאחר שהכוכבים הקרובים יותר לקוטב סובבים אותו במעגלים צרים יותר , ואילו הרחוקים ממנו עושים במסלוליהם מעגלים רחבים יותר , הכול לפי יחם ריחוקם , עד למרחק המגיע אל הכוכבים שלפרקים הם נסתרים . ובאלו ראו' שהכוכבים הקרובים לאלה הנשארים תמיד נראים , נסתרים לזמן קצר יותר ואילו המרוחקי...
אל הספר