סקירה רופפת זו בצורה הכללית על קצב התקדמותה של החשיבה הפיסיקאלית לא באה אלא כדי להבליט את רציפות המדע כפעילות מחשבתית במשך הדורות . לאחר שהמדע נתגלה על ידי הפילוסופים של מיליטוס , הוא נמשך לעומק ולרוחב והמשיך לפתוח אפקים חדשים בצל ן של כל התמורות הסוציאליות , מדיניות ורוחביות , שהתחוללו בסוף הזמן העתיק וכימי הכיניים . רציפות זו היא אחת הבחינות הבולטות של תהליך המדע , וכמה מקטעי אבתולוגיה זו באים לשקף השלכותיה של בחינה זו מכמה כיוונים . אספקט זה של הרציפות משתקף בייחוד בעובדה , שאותן האידיאות ומושגי היסוד חוזרים ובישנים במרוצת התקופות השובות , ובתוקף הלוגיקה הפבימית של הטיעון המדעי הם צצים שוב ברמות שונות של תפיסת הדברים ושל הידע ההולך ומצטבר . דוגמאות בולטות לכך הם , כמובן , המושגים המנוגדים של הגופיפיות והרצף , אבל אפשר להצביע כמו כן על השיקולים והליבונים המתמידים בדבר עקרונותיו של החקר המדעי לאור נסיון העבר , שמדי פעם נראה לחוקרים כרמז לכיוונה האפשרי של ההתפתחות בעתיד . אנו עדים לרציפות המדע בסיכומיהם של מדעני דורות שונים , ולפעמים הגדולים שביניהם , בהם הם מסכמים את הישגי קודמיהם או ...
אל הספר