מסתורין דבק במהות הזמן , ההופך אותו לחידה גדולה עוד יותר מזו של המרחב והחומר . נסיון המרחב שלנו הוא בלתי ישיר בלבד , ואנו חשים בו כשאנו צופים בתנועותיהם של גופים , המותנות בקיומם של מרווחים מרחביים ; ואם גם מצביהם היחסיים של הגופים משתנים מפאת תנועות אלה , הרי המרחב , סביבתנו הקוסמית , הוא עבורנו סטטי , מעין מיכל נח של החומר . החומר במשמעותו הכללית , לרבות הקרינות למיניהן , הנו במצב של תנועה תמידית , אולם כל התנועות הן תופעות חיצוניות הנתפשות על ידי חושינו . גם הזמן קשור לתנועה , אבל במידה יסודית הרבה יותר מאשר תנועותיו החיצוניות של החומר . הוא מין תנועה המשפיעה על הווייתנו הפנימית ; התמשכות שאנו חשים בה באנוכי שלנו , שאינה תלויה במגע חושינו עם העולם החיצון . מתוך נסיוננו הפנימי אנו למדים , שהתמשכות זו היא אירוע לא סימטרי ; בחלקו הוא עבר , וחלקו עתיד . העבר משאיר עקבות בתודעתנו , ואפילו הן חלשות , נוכל לומר עליהן משהו ; לעומת זאת אין להן כל עקבות לעתיד , ואיננו יכולים אלא לשער השערות לגביו . מסתורין הזמן עוד מעמיק משום שהרגע הנוכחי , נקודת האפס של האסימטריה הזאת , הולך ומשתנה , כפי שאנ...
אל הספר