פרק תשיעי עקרונות ראשונים וחלקיקים אחרונים בהכרת הטבע

מאז ומתמיד שרר עיקרון מתודולוגי חשוב בכל ענפי המדע : העמדת ריבוי הנתונים על עובדות או הנחות מעטות , אשר מהן ניתן לגזור ריבוי זה בדרך אמפירית , לוגית או הכרתית . משום כך מטרת מדעי הטבע בכלל והפיסיקה בפרט היא לבצע רדוקציה כזאת של מקסימום של תופעות טבע למינימום של הנחות שמהן אפשר לגזור תופעות אלה גזרה מתימטית ככל האפשר . הטבע , כפי שהוא מתגלה לתחושתנו , הוא סכום מסובך ביותר של תופעות , ולכן מובנת שאיפתה של כל תיאוריה פיסיקלית לגלות בתוך שפע השינויים מהויות אחדות , שקביעותן מעלה את ההשערה שהן שורשי שינויים אלה . ביסודה של כל תיאוריה מונחת מגמתו של האדם למצוא ביאור פשוט ביותר לאירועי הטבע המסובכים , כי פירוקו של השלם למספר מועט של מרכיבים הוא היבטו הדידקטי של עקרון הפשטות . ברוח הפוזיטיביזם של המאה הי"ט אמר הפיסיקאי הגרמני ג ' קירכהוף , שתפקיד המכניקה הוא לתאר את התנועות שבטבע תיאור שלם ופשוט ביותר . מצד אחר ניסו מדענים ופילוסופים מימי קדם לגלות שאיפה אנושית זו לפשטות גם בטבע עצמו ולהעלותה לדרגת עקרון טבע כללי . על שאלה זו השנויה במחלוקת ידובר בהמשך פרק זה . העמדת המרובה על המועט בביאור תופ...  אל הספר