הוגי דעות רבים בעת החדשה דנו במושג הגאון , ביניהם , למשל , דידרו , שכתב בשנת 1750 באנציקלופדיה שלו את הערך המפורט 'גאון , ' העוסק בעיקר בתחומי הספרות והפילוספיה . החל במאה הי"ט נידון הנושא על ידי סוציולוגים ופסיכולוגים באופן שיטתי מזוויות ראייה שונות . ההצטמצמות על סימן מיוחד של הגאון תורמת אולי פחות לבירור התופעה מאשר להבנת התקופה שבה ראו סימן זה באפיונו המכריע של אדם גאוני . ניתן ללמוד זאת על פי שתי דוגמאות קלסיות , אחת מתקופת ההשכלה והאחרת מתקופת הרומנטיקה . בשנת 1790 הביע קאנט בביקורת כוח השיפוט שלו את דעתו על הגאון באמנות ובמדע . בהערותיו הוא טוען , שקיים ניגוד עקרוני בין היצירות הגדולות בשני תחומים אלה . כל אמנות מניחה כללים , שעל פיהם המוצר שלה אפשרי , אבל מושג האמנות היפה , אינו מרשה שהמשפט על היופי של המוצר שלה יהיה נגזר מכלל כלשהו המניח ביסודו מושג על האופן שבו המוצר אפשרי : אין היא יכולה לחשוב ולהמציא לעצמה את הכלל אשר לפיו עליה ליצור את מוצרה , ולכן האמנות היפה היא באפשר רק כמוצר של הגאון . קאנט ממשיר ומונה את סימניו של גאון . ראשית , עליו להיות בעל כשרון ליצור משהו , שמן ה...
אל הספר