התהליך הלוגי־דיאלקטי כהתגלות אלוהים

הפיתוח שקירקגור מפתח את הרעיון הדיאלקטי שלו מעמידנו , אולי אף ביתר בהירות מאשר במחשבת ניטשה , על הזהות המבנית שבין האופי הלוגי של השלילה לבין מושג אלוהים עצמו , כפי שהוא מופיע בנצרות בדמותו של ישו . שוב יתברר לנו , כי התהליך ההכרתי , שבו נעשה הסובייקט מודע לעצמו כבולות , הוא המטאפיסיקה האמתית ולא יהיה עוד — לפי קירקגור — כל הבדל בין ההכרה לבין המציאות , שכן שתיהן יתגלו כדבר אחד — פרטיותו של האדם . הלוגיקה הדיאלקטית תתגלה אפוא לא רק כטבעו של האדם החושב על כולות קיומו ומשתוקק לאושר מוחלט , אלא כאחת גם כהשגת האושר הזה עצמו מתוך גילוי האינסוף . בכך שונה הלוגיקה של קירקגור , כמו זו של ניטשה , כמו זו של שפינתה מכל לוגיקה אחרת , שהרי ברגיל אין הלוגיקה אלא מכשיר למחשבה , שתכניה הם העיקר . אולם הלוגיקה הדיאלקטית , באשר היא שוללת כל תוכן סופי וכל ערך חלקי , נותרת עם עצמה בלבד ומכוונת את המחשבה אל עצם התהליך הקיומי המתרחש בה , שדווקא הוא המעיד במדויק על הסובייקט , ולא ערך מקרי שלו או הקשר תרבותי מסוים . הלוגיקה הדיאלקטית והחיים עצמם הם אותה תנועה של שלילת הסופי לשם השגת האינסופי . בהיפוך ללוגיקה ...  אל הספר
מוסד ביאליק