לאחר שראינו כיצד עולה 'האמת' האפולינית מן האמת הטראגית וחשפנו את ההיגיון החלקי אך ההכרחי שבה , נתעכב מעט על אפיונה ועל מנגנון ההגנה מפני הפחד שהיא מכוננת . 'יצר הפחד הוא המצווה עלינו את ההכרה' — אומר ניטשה ' ) המדע העליז . ( 375 , ' בכל זר הניצב בפנינו אנו מחפשים אחרי הידוע והמוכר , אשר משיב לנו את בטחוננו העצמי . לכן , להכיר משמע להסביר לא ידוע באמצעות ידוע . זהו ביטוי לצורך להיפטר ממה שמטריד . אפולון שואף להפוך לנו את העולם למוכר ככל האפשר , לרגיל ככל האפשר , שכן אז רק צורת אפולון נישאת בו . וכך ההכרה הרגילה , האפולינית , במדעים שהיא מכוננת , מעמידה לעצמה כמושא את הזר במטרה להופכו למוכר . ההכרה הדיוניסית , הטראגית , שתהיה מטלתו של העלאדם , היא הרצון להעמיד כמושא את הבלתי זר , את אפולון , ולהופכו לזר . יש בהכרה שכזו משהו מן הסותר את עצמו ומופרך מעיקרו החבוי ברצון זה ( שם , . ( 376 אולם פילוסוף של אמת — לפי ניטשה הוא רק מי שמתנסה תמיד ביוצא מגדר הרגיל ' ) מעבר לטוב ולרוע , ' סעיף , 292 עמ' , ( 210 והגדולה מושגת היכן שמתגברים על התנגדות עילאית . גודל המכשול הוא מודד לגודל המעשה ' ) שקיע...
אל הספר