ניטשה טוען , כי ההיסטוריה המונומנטאלית מבטאת את רצון האמת שבאדם ( שם , . ( 53 אמת לא במובן של דעה קרה ועקרה , אלא במובן של בית דינו של עולס , שאינה עמדה אנוכית פרטית . הגדולה שבשאיפה לאמת היא ברצונו של אדם להיות צודק ( שם , ( ושאיפה זו היא יצרו של האדם לשפוט דברים ללא משוא פנים אף כלפי עצמו ( שם , . ( 52 אדם זה הוא יצור פרטי , שיצר הקיום שבו מכוונו אל הכולות וכך הוא מכלה את עצמו באורח טראגי ( שם , . ( 53 ניטשה מבחין בין שאיפה זו לאמת , שהיא השאיפה לכולות , לאמת , שאינה מתחשבת בשום אינטרס פרטי ומתייחסת רק למאבק שבין חומר לבין צורה , בין סופי לבין אינסופי — לבין שאיפה לאמת המצויה אצל כל בני האדם , שכל כולה רציונאליזאציה ליצרים אנושיים חלקיים — סקרנות , שיעמום , קנאה , יהירות , יצר המשחק ( שם . ( נשוב בבוא העת לדון במושג אמת שקרי זה , שמבטא את היצר האפוליני שבאדם — אולם ההיסטוריה המונומנטאלית מבטאת ביצר האמת שבה את היצר הדיוניסי שבאדם — את תביעתו הקיומית לבטל כל חלקי למען הראייה הכוללת של העבר , שהוא בעצם המציאות כפי שהיא . יצר אמת זה , הדיוניסי , שנוא על הכול , מפני שהוא מאיים על החיים ה...
אל הספר