גישתו החדשה של ניטשה למציאות ולחיים באה לידי ביטוי בכל כתביו , שעמדו בסימן מסקנתו מ'הולדת הטראגדיה . ' ניטשה אינו מתייחס לשום תוכן תרבותי כשהוא לעצמו , אלא רק באשר הוא מייצג אופן מסוים של חיים , פירוש מסוים למציאות , או כיצד הוא מתייחס לטראגדיה ו האם הוא טראגי או שנס מפני הטראגדיה ? בחיבורו 'כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים' מדגים ניטשה את גישתו זו . מסקנותיו מ'הולדת הטראגדיה' ברורות כמו גם העדפתו כל תרבות ההולכת בעקבות תרבות יוון . ניטשה אינו מעוניין בהיסטוריה כשלעצמה , מפני שאין דבר כזה , אלא רק בהיסטוריה כפי שהיא מועילה או מזיקה לחיים . הוא מתחיל בשאלה מהו היסטורי כדי להראות , שתשובה לשאלה זו כבר נוקטת עמדה לגבי סוג החיים שההיסטוריה מצביעה עליו . ההיסטוריה כשלעצמה אינה קיימת , שכן היא זמן עבר . היא קיימת רק בתודעתנו , אבל בתור שכזו היא קיימת בצורה סלקטיבית . היא עולה בהתאם לכוונתנו ולצרכינו . אנחנו מעמידים את ההיסטוריה על פי האופן שבו אנו רוצים לחיות . העבר בתור עבר הוא חומר חסר צורה הממתין לעיצובו על ידינו . מכאן , שהבחנתו היסודית של ניטשה בעניין זה היא בין היסטורי לבלתי היסטורי ...
אל הספר