מושג האימה העביר את דיוננו אל מושג האותנטיות . למעשה נגענו במושג זה לא אחת בדיונים הקודמים במושג העולם , היש הפנוי וההתנכרות . הדיון שלפנינו ירחיב את מה שנאמר כבר באורח כללי . אם נקודת המוצא כרגע היא מושג ההתנכרות ואי האותנטיות , המבוססים על מושג העצם והכלליות , הרי ברור שהאותנטיות היא ההיפר מכד בהתנכרותו רואה האדם את היש ואת עצמו בצורה מוטעית כעצמותיים . ההוויה בכלל , המציאות בכלל מתגלית . 189 116 . 187 114 117 . 188 115 שם . כממשות עצמותית , היינו כחלק של עצמה י י . גישה זו אינה מניחה ניתוח אותנטי של האדם וגם לא של היש הפנוי , ולפיכך יש לשחרר את מושג ההוויה , את מושג המציאות השלימה , ממושג הממשות ולקבוע לו את מקומו החלקי כאופן הוויה אפשרי . אנו רואים כאן את ההשלכה החשובה גיותר של ביקורתו של היידגר על מושג העצם . ההשתחררות מן הגישה העצמותית היא השתחררות מן הנטייה הטבעית לנסח את הממשות בקבועה , והי » מאפיינת את כל המאמץ הפינומינולוגי . האדם ייעשה אותנטי ברגע שיחדל להביט על עצמו וסביבתו כעל עצמים , ויראה לפניו מערכת אפשרויות אינסופית ופתוחה לגמרי . בעקבות ניצשה וקירקגור מגיע אפוא גם הי...
אל הספר