האדם כהיות שם פרטי המוגדר כחלקי שואף , כאמור , לחרוג אל מעבר לחלקיותו אל שלימותו שלו . השלימות מוגדרת כנמצאת עקרונית 'שם ולפיכך נתפש האדם באכסיסטנציאליזם כבר בהגדרתו כבעיה , שכן הנתון בהגדרה הוא החלקיות , ואילו החסר הוא השלימות . מכאן שהאכסיסטנ ציאליזם לא רק מתאפיין בכך שבעייתו המרכזית אינה בהצגת מהות אחדותית אלא בחסרונה , כי אם מלכתחילה מעמיד עצמו כשיטה פר 1 לימאטית . המציאות שתיחשף לאור העיקרון שנקבע בהגדרה תהיה מציאות מליאה , אך מליאותה תביע את משמעותה המרכזית , שהיא התחושה הבסיסית של החסרון בכל פעולה ופעולה ובכל מיבנה שלה . לפיכך עצם ההבהרה של הגדרת היסוד של האכסיסטנציאליזם מראה כבר עקרונית שלא רק האדם הוא יצור חלקי וחסר , אלא שגם השיטה הפילוסופית המתבססת עליו באשר הוא כזה היא לקויה . המסקנה שתתקבל עם גמר חשיפתו של מושג אי הא 1 תנטיות תאשש , דומני , קביעות זו . מכל מקום , הכורח של האדם לחפש את עצמו מחוץ לעצמו מטביע את חותמו במציאות . משמעותו של העולם מתגלה בתועלתיות שבו לגבי האדם החייב לממש את אפשרותו להיות שלם בגלל שהוא חלקי . האדם אינו יכול לחתור לשלימותו באופן פאסיבי , אלא עליו...
אל הספר