א. האכסיסטנציאליזם כמיתודה

הנושא של 'ההוויה והזמן / ספרו המרכזי של היידגר , הוא מושג ההוויה , ( Sein ) שבו רואה היידגר את מרכזה של כל התפלספות , ובירורו הוא , לדעתו , תנאי לכל הבנה שלימה של כל נושא שהוא . גישתו של היידגר למושג זה שונה לגמרי מכל מה שאנו רגילים לצפות מפילוסופיות של הלשון בנות זמננו . אף הוא פותח את דבריו בניתוח לשוני של המושג ואף נוגע בשימושים לוגיים ויומיומיים שלו , ולא עוד אלא שהניתוח הלשוני ומסקנותיו הם בסיס לכל התפלספותו וממילא הוא הופך לעצם המיתודה שלו . אולם בניגוד לפילוסופיות האנאליטיות של ימינו , המבררות את מושגיהן מזווית ראייה של השימוש היומיומי בשפת הדיבור , הרי ניתוחו של היידגר חושף משמעויות מיבניות בלתי קונבנציונאליות , המתיימרות להיות משמעויות ראשית של המושגים המנותחים . היידגר טוען , שהבירור הלשוני שלו , באשר אין הוא לשוני בלבד אלא אונטולוגי , הוא גם תנאי לכל המחקר האנאליטי , שהוא על פי טבעו חלקי , של המושג 'הוויה' שאינו בר הגדרה , כיוון שהוא המושג הכללי ביותר החודר לכול ומעניק לכול משמעות יסודית וכל הגדרה נסמכת עליו כתנאי לה . על כן הוא דורש משמעת ניתוח מסוג אחר ? r ' הקושי בקריאת ה...  אל הספר