ב. ביקורת התבונה

לאור האמור מתברר , שההבדל בין ניצשה להיגל הוא קיצוני ביותר . בדיוק ההבדל שבין חיים למוות , כאשר כל אחד מן השניים מכנה בשם חיים ומוות את ההיפר מחברו . הצגת הבעיה אצל ניצשה מראה , שהמרד שלו בהיגל אינו רק בשם הרגשה פנימית שאינה באה על סיפוקה , אלא בגלל טענות פילוסופיות רציניות שהשיטה ההיגלית אינה מסוגלת , לדעתו , להשיב עליהן , כיוון שמלכתחילה אינה ערוכה לכך . ההבדל שבין הסובייקט כפרט לבין הסובייקט ככלל מוסיף להיות גם אצל ניצשה ההבדל שבין אמת לשקר אלא שדווקא במשמעות הנדחית והמופרכת על ידי היגל . שניהם רואים את עיקר התפלספותם במושג החיים , אלא שהיגל מבין ב'חיים' את חיי הרוח והמחשבה , בעוד ניצשה מבין ב'חיים' את חיי הגוף כציון לפרטיות הפסיכופטית , וכל אחד מהם רואה את המשמעות שהוא משווה ל'חיים' כחופפת 17 יכה אמר זראתוסטרא , ' בסרק 'אלף ואחת מטרות . ' ומסבירה גמ את המשמעות הנשללת והמוצגת כמוות דווקא . ואכן , ביקורת התבונה אצל ניצשה קובעת את התבונה כסילוף הטבע והחיים . בעוד החיים נתפשו אצלו , כפי שראינו , כמוות של הזולת , מתפרשת התבונה כחיי הזולת ונצחונו . התבונה היא המוות של הסובייקט הפרטי — מס...  אל הספר
מוסד ביאליק