ג. הסובייקט כאידיאה

ראינו שהיגל שולל מכול וכול את האפשרות להבין את הסובייקט כפרטי הן במישור של החיים הממשיים והן במישור הדתי . קביעה המתוספת לכך עתה היא במישור החברתי פוליטי . הניתוח המוכר חוזר גם כאן . אם אנו מגדירים את האדם כסובייקט בלתי אמצעי , המתאפיין רק על ידי פרטיותו אנו שוללים ממנו למעשה פרטיות זו , כיוון שבכך הוא נעשה זהה לכל פרט אחר , שכן כל אחד הוא יחיד . וכך אנו הופכים את הסובייקט מתוכן ממשי ובעל איפיון קבוע לקאפריסה חולפת , כי אם כל אחד ערך לו כמו לכל אחר , הרי שאף לאחד אין ערך מיוחד . 82 ומכאן ששיטה פוליטית דימוקראטית נאיבית , המצהירה על המעמד השוויוני של כל בני האדם ועל חירותם המוחלטת מבטאת בכך למעשה את הבוז לאדם , כיוון שהיא רואה אותו כסתם אחד , לפרסונה , כחסר מהות ושלימות בגלל היותו מבודד וחסר ייחוד . הסובייקט האינדיבידואלי אינו אט 1 ם השייך לשורה רציפה של אט 1 מים דומים , שכן אילו היה כן היתד . המדינה גוף מת * . חיי המדינה במובנם הרחב ביותר היו נפסקים באין כל יסוד מבדיל בהם , השלילה לא היתד . עוד כוח מניע , וכל פעולה ממשית עשויה רק לערער את השיוויון . הפרטים , בגלל היותם זהים זה לזה , ...  אל הספר