נדודיו של העם היהודי , המייחדים את תולדותיו , היו גורם מכריע במלחמת קיומו הלאומי , הנמשכת זה כאלפיים שנה , בהיותו מיעוט בתוך עמים זרים . משנשתקעו היהודים באחת הארצות במשך תקופה ממושכת , הרי כתוצאה טבעית מכך התקשרו לטבע הארץ' הסתגלו לאקלימה והתחילו מסגלים לעצמם את שפת עם הארץ עד שזו שימשה להם לא רק אמצעי טכני להתקשרות עם הסביבה החיצונית הזרה , אלא היתה לקניין פנימי , שבו השתמשו גם בחייהם החברתיים והרוחניים כאמצעי ביטוי לחוויותיהם ושאיפותיהם . בדרכי החינוך הארוכות שלהם סיגלו היהודים לעצמם מנהגים עממיים , אור חות חיים , ניגונים וריקודים רבים משל העמים שבתוכם ישבו . הגירושים , והנדודים שבאו בעקבותיהם , מפסיקים היו את התהליך הטבעי של ההתבוללות . בארץ החדשה' שאליה הגיעו הגולים , מתעוררים היו לתחיה נכסי המורשה המקוריים , הלאומיים והמסורתיים . יתירה מזה , המנהגים הזרים וצורות ההוויי שנטלו עמהם הנודדים מארץ הגירוש , לאחר שנעקרו ממכור תם , איבדו בגולה החדשה טיבם המבולל ומטמיע וקיבלו צביון יהודי לאומי . באחת : תופעה ששימשה בארץ המוצא שלה גורם מסייע לטמיעת היהודים הפכה , ב'זכות' הנדודים , לגורם ...
אל הספר