מקום אחד בצמרת

הכיבוש הנועז של בית הדפוס בראשון לציון לא היה חייב להביא לזעזוע עמוק . בסופו של דבר , המכונה החדשה עבדה ללא תקלה , ידיעות אחרונות המשיך להוביל במרוץ עם מעריב ושום דבר לא איים עתה על בכורתו , לפחות בכל הקשור לאמצעי הייצור , לכאורה יכלו כולם - לבד מנתי - להיות מרוצים . אבל נוני לא היה מרוצה . גם הוא האמין בכל לבו , בדיוק כמו זאבי , שרק טובת העיתון לנגד עיניו והיא ניצבת מעל כל שיקול אחר ; אך הוא הבין את טובת העיתון בדרך אחרת . גם לאחר שבית הדפוס החדש התחיל לפעול , היה נוני משוכנע שמעשיו של זאבי גרמו נזק כבד לידיעות אחרונות . ההסכם שזאבי חתם עליו עם עובדי הדפוס סתם באחת את הגולל על תקוותו להפוך על פיהם את סדרי ההעסקה בעיתון . על פניו לא היתה שום הוכחה לכך שהסכם זה היה תולדה של מאמצי הפיתוח הארגוני של זאבי , ואפשר היה לטעון את ההיפך : עובדי הדפוס יכלו לייחס את הצלחתם לעיצומים שנקטו , כלומר , לשיטות המאבק הישנות והטובות . עם זאת יתכן , כמובן , שעצם נכונותם להפסיק את העיצומים , ולהמשיך במשא ומתן בעוד המכונה הולכת ונבנית , היתה תוצאה של מערכת היחסים המיוחדת שנבנתה בין זאבי לבינם . אבל כל זה לא...  אל הספר
מרקוזה-הס, עדי