לדב החלה עתה תקופה של עבודה רגועה , שנמשכה למעלה משנה . קבוצת מירור ישראל החלה להוציא עיתון ברוסית , ודמיה " ] זמן , [ " שבראשו עמד אדוארד קוזנייצוב . במקביל ניסה דב למצוא מנכ"ל להוצאת כתר , וחיפש כוחות חדשים לקידום העיתונים שהחברה התעתדה להוציא . כל זה נעשה על מי מנוחות , ועם טיסות רבות ללונדון . מקסוול התעניין בנעשה באופן כללי , אבל נתן לדב יד חופשית לחלוטין . הוא היה חותם על מסמכים שדב הביא לו בלי לקרוא אותם . לאחר זמן התברר לדב כי מקסוול כלל לא קורא מסמכים , ואפילו מתגאה בכך . הוא שומע , מחליט וחותם , בלי לקרוא כלום . שלושה אנשים שדב רצה בהם לצידו לא הצטרפו אליו , משיקולים שונים . סבר פלוצקר כבר הגיע להסכם עם דב , אך נסוג ברגע האחרון ; רון בן ישי חשב שסיכוייו בטלוויזיה טובים יותר ; ונחום ברנע היה מעוניין אך ויתר , משום שלא נתן אמון במקסוול , וכנראה גם מטעמים משפחתיים . אבל אחרים מאנשי ידיעות אחרונות הצטרפו אל דב . ןרמ ; ה היה ההצלחה הגדולה הראשונה של דב במשכנו החדש . דב עבד לצד קוזנייצוב והדריך אותו איך לפנות לקהל קוראיו בדרך שתדבר אל לבם . לעיתונאים אמר כי קהל הקוראים שלהם אולי מא...
אל הספר