בשבעה באוקטובר 1985 נדרס נח , באותה תאונה כמעט סוריאליסטית : אדם בטוח שהוא חוצה כביש כשברמזור דולק אור ירוק להולכי רגל . המבט מופנה כדרך הטבע היישר קדימה , ומאחר שמדובר במסלול בתוך מסלול - עם רמזור נפרד למסלול הפנימי , המיועד לאוטובוסים - קל להחמיץ את הרמזור הקרוב יותר , הרלוונטי למי שחוצה את מסלול האוטובוסים . במותו של נח נדמה היה כאילו השתחררה הנצרה מפצצת זמן שהחלה לתקתק מתחת ליסודות העיתון . כל עוד היה נח בחיים הצליח בכוח אישיותו , בפיקחות המסוימת האופיינית לו , לנווט את רצונותיהם המנוגדים של בעלי המניות ולקיים מראית עין של "שליטת המשפחה" בעיתון . עם רדתו מהבמה , לא נותר עוד מה שישמור על שלמותה של החבילה המסוכסכת הזאת . העובדה שהיא לא התפרקה מיד מעידה על עוצמתה של המחויבות למשפחה ולמפעל המשפחתי שהחדירו האחים מוזס בילדיהם . לפי התקנון , עם מותו של נח היה הכרח לבחור מיד דירקטור חדש . לכולם היה ברור שנוני ירצה להיות הדירקטור החדש . אפשר היה לראות שהוא ופולה מנהלים שיחות דיסקרטיות עם אנשים שונים אפילו לפני שהסתיימו שבעת ימי האבל . מבחינתו של דב , הצעד שנראה רצוי ביותר היה להביא לבחירתו ...
אל הספר