יוצאים לדוג עיתונאים

דב יודקובסקי העיד על עצמו כי שנים רבות ידע תסכול מתמשך בשל הקושי להשיג כתבים שיענו על דרישותיו הגבוהות , לאו דווקא בתחום הכתיבה המקומונית . שנים לפני הופעת כל העיר נהג לקונן על מחסור מתמיד בכותבים מוכשרים , בעיקר לכתיבה פובליציסטית . רק מעטים מבין הכותבים בעיתון הניחו את דעתו , ולמעשה זה היה הדבר שעמד מאחורי ההחלטה המקורית לבסס את הכתיבה בעיתון על משכתבים . יותר מפעם אחת נשמע דב אומר כי העיתונות נגועה במחלה שלדבריו היא מחלה ישראלית : כתבים טובים מתעקשים להפוך לפובליציסטים גרועים . התסכול הקבוע דחף אותו לחיפושים מתמידים אחר כותבי פובליציסטיקה מוכשרים , שיענו על ציפיותיו . עלייתם המפתיעה של המקומונים רק הגבירה את מצוקתו בעניין המחסור בכותבים בעלי כישורים מגוונים . כשהוא נשאל על עיתונאים שנחשבו בעיניו לטובים ומוכשרים בשנים הקשות של העיתון , הוא חוזר ומציין פעם אחר פעם , ולפני כל האחרים , את אראל גינאי - הרכש החשוב ביותר בעיניו בתקופת השפל של העיתון , ומי שנתן לו את ההרגשה שיש לו סיכויים להעמיד עיתון ראוי לשמו . הבחירה הזו בגינאי אומרת רבות על עולם המושגים של דב , לא פחות מהדימויים השונים ...  אל הספר