אם לשפוט לפי הכותרות בידיעות אחרונות , בין 1971 ל 1973 היו לישראל שלוש דאגות מרכזיות : גדולה , בינונית וקטנה . הדאגה הגדולה היתה מצבם העגום של היהודים בברית המועצות . הדאגה הבינונית היתה הצורך להסדיר איכשהו את היחסים עם מצרים וירדן ולעשות גם קצת סדר בענייני הפלסטינים . והדאגה הקטנה היתה לעשות "משהו" בסוגיית המצוקה החברתית שהצליחו הפנתרים להעלות במאמצים גדולים לסדר היום הציבורי , גם אם נותרה בשוליו . במעריב היתה התמונה דומה ; הארץ הציב את הסוגיה המדינית בטחונית במקום גבוה יותר , ובעיתונים המפלגתיים ההבדלים היו בניואנסים . אך ביום הכיפורים ב 6 באוקטובר 1973 התברר לפתע שלישראל יש דאגה גדולה אחרת לחלוטין . לא נעסוק כאן במלחמת יום הכיפורים עצמה , נושא מורכב וקשה שנדון ונבחן מכל צדדיו באינספור מקורות , סקירות ומחקרים . נסתפק בבחינת עמדתו של ידיעות אחרונות ביחס לזירה הפוליטית מיד לאחר המלחמה . לא רבים זוכרים שבאותו אוקטובר נורא , ב 30 לחודש , אמורות היו להתקיים בחירות כלליות לכנסת השמינית . הבחירות נדחו , כמובן , אם כי לא לזמן רב . הסכם הפסקת האש "האחרון" עם מצרים היה ב 22 באוקטובר ( קדם ...
אל הספר